קונספיל

מיקי רוזנטל הפיק סרט על היכולת של ההון בישראל לקבל הטבות מפליגות מהשלטון ומתמקד במשפחת עופר ושלל ההצלחות העסקיות שלה

לטענתו, המדינה נתנה למשפחת עופר לקנות נכסים שהופרטו במחירים מצחיקים. הסרט היה אמור להיות משודר ב-Yes, החברה אף מימנה חלקית את עשיית הסרט לאורך שלוש שנות עשייתו, אך לבסוף הוחלט שלא לשדר את הסרט בשל אי הסכמה עם רוזנטל לגבי התכנים והיא סירבה לפרט מה היו אותן “אי הסכמות”.
ערוץ 2 ו-10 לא מעזים לשדר את הסרט (אסור לשכוח שערוצים אלה בבעלותם, בין היתר, של האחים עופר). משפחת עופר בתגובה לסרט הגישה תביעה נגד רוזנטל על הוצאת לשון רע.
ושוב אנחנו עומדים בפני הוכחה לכך שאנשי ההון שולטים על התקשורת וסותמים פיות לעיתונאים.
גבולות חופש הביטוי משורטטים באמצעות ממון.
לכל מי שבכל זאת רוצה לראות את הסרט, אפשר כרגע לראות אותו בסינמטק תל-אביב (ראו: לוח ההקרנות המעודכן), או לרכוש אותו ב-DVD באתר של “שיטת השקשוקה”, או להשאיל אותו ב”אוזן השלישית” בת”א.

הנה מיקי רוזנטל מתארח בתוכנית “עד כאן”, ומדבר על קשר ה’הון-שלטון-עיתון’, וגם על הפגיעה בקריירה שלו בעקבות עשיית הסרט. הוא אומר כמה דברים מאוד מעניינים:

הנה התקציר שפרסם הסינמטק:

“העיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי יוצאים למסע המנסה לברר לראשונה באופן יסודי את יחסי ההון עם השלטון במדינת ישראל. המסע מתמקד באחים עופר ובניסיון להבין כיצד זורמים מיליארדים מהכיס הציבורי אליהם ואל יתר משפחות האלפיון העליון. במהלך הצילומים נתקל רוזנטל בקשיים שמערימה משפחתו ובאיומים שמאלצים אותו להכריע בין מצפונו העיתונאי, לבין הידיעה שהשלמת הסרט תפגע בהמשך הקריירה שלו.”

קבלו את הטריילר לסרט:

על הסרט, מתוך ויקיפדיה:

הסרט בודק את הדרך שבה הגיעו לידי משפחת עופר נכסים של המדינה לשעבר כמו מפעלי ים המלח, צים, ובז”ן ועוסק גם בקשר השתיקה הקיים לטענתם בישראל לגבי בעלי הון. במהלך הסרט מנסים יוצריו למכור אותו ונתקלים בקשיים יוצאי דופן. שמו של הסרט נובע מדברים שאמר במהלכו עו”ד רם כספי שייצג את החברה לישראל (שבשליטת משפחת עופר) מול המדינה במו”מ על רכישת חברת צים. כספי סיפר שלקחו את הצעות המחיר השונות ועשו מהן “שקשוקה”, וכך נקבע המחיר הסופי, אשר לפי הנטען בסרט, הוא נמוך מאוד ביחס לשוויה האמיתי של חברת הספנות.

המאבק סביב הסרט

כבר בתחילת העבודה על הסרט הוגשה נגד רוזנטל תביעה על דיבה ופגיעה בפרטיות מצד עו”ד שמר, פרקליטה של משפחת עופר. אף על פי כן החליטו רוזנטל וחברת YES להמשיך ולהפיק את הסרט.

מעט לפני שידורו, סמנכ”ל התוכן של חברת YES יונה ויזנטל הודיע כי החליט לא לשדר את הסרט. לטענתו, בשל סצינות הנוגעות לסרטן שהוסיף רוזנטל בניגוד לסיכום עמו. לטענת יוצרי הסרט, הם הסכימו להוריד חלק מהחומרים כדי ש-YES יאשרו את שידור הסרט, ובכל זאת הסרט לא עלה לשידור.

פסילת הסרט יצרה רעש רב. בין השאר, התארגנו מספר איגודי יוצרים וכתב העת לקולנוע מערבון לכנס בבית העיתונאים בנוגע לצנזורה בעקבות לחץ של בעלי הון.

בסופו של דבר הסרט אושר להקרנה בסינמטק תל אביב. למרות מכתבים מעורכי הדין של משפחת עופר, הסרט הוקרן במקום. לאחר מכן הוקרן הסרט גם בסינמטק ירושלים.

בעקבות העניין, פנו ערוץ 10 וערוץ 1 על מנת לשדר את הסרט, אך גם עליהם הופעלו לחצים משפטיים שלא לשדרו. האגודה לזכויות האזרח פנתה להנהלת רשות השידור בנושא, בטענה שעל רקע הלחצים העזים למניעת השידור, שאלת שידורו של הסרט הופכת להיות הרת גורל לחופש הביטוי והדמוקרטיה בישראל. בסופו של דבר, הנהלת ערוץ 1 הודיעה כי הסרט ישודר, עם תיקונים כלשהם, אך לבסוף הוחלט כי הסרט לא ישודר בערוץ.

בשלב זה הסרט עצמו נמכר על גבי DVD גם דרך אתר האינטרנט הרשמי של הסרט. בימים אלה מיקי רוזנטל ואילן עבודי מצלמים את “שיטת השקשוקה 2″ שבו יסופר על עבודת התחקיר המקיפה לסרט הראשון.

הביקורות

אף שהסרט לא שודר, דווקא בשל הסרתו משידור הוא זכה להתעניינות תקשורתית יותר מכל סרט תעודי ישראל ששודר בשנת 2008. “זה הסרט שאף אחד לא רוצה שתראו. עכשיו כולם צריכים לראות אותו”, קבע ירון טן ברינק, מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות. “עזבו הכול ולכו לראות את הסרט הזה. תקבלו הסבר מפורט ומדויק איך המדינה גונבת מאתנו ומעבירה לאחים עופר”, קבע גיא מרוז במעריב.

לעומת זאת קבע אלי גולדשמידט, חבר כנסת לשעבר וסמנכ”ל התקשורת של החברה לישראל, כי “התקשורת שופכת את דמה של משפחת עופר, אומרים עליהם דברים לא נכונים ועושים להם דמוניזציה”.

ב-31 באוגוסט נערכה הקרנת הבכורה של הסרט בסינמטק תל-אביב. האולם היה דחוס בעיתונאים וכוכבי טלוויזיה, ביניהם יונית לוי, אהרון ברנע, דן שילון, ליאור שליין, עדי אשכנזי, גיא מרוז ואברי גלעד.
לפני ההקרנה התקיים כנס חירום שיזמו מספר אירגוני תקשורת, תחת הכותרת “צנזורה, הון ותקשורת”. הנה כמה קטעים מהכנס:

מתוך האתר של עכבר העיר:

על אף שהעובדות המוצגות בסרט פורסמו כולן, הייחוד של “שיטת השקשוקה” בכך שהוא מאלץ את הצופה לנקוט עמדה ביחס אליהן. הסרט כולל רצף דחוס של אירועים, שסוקר את מסלול הכסף – מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך ומי יושב על הקופה. זו תמונה ישירה של רשת הכוח הישראלית, ולפחות למשך שעה וחצי, קשה לשקוע בפתרון הנוח של הפניית מבט לכיוון אחר.

את המונח “שקשוקה” טבע עו”ד רם כספי, המרבה לייצג את בני משפחת עופר. לדבריו, זו הדרך היעילה, המפשרת, בה הוא סגר עבורם עסקות בשווי מאות מיליוני דולרים עם המדינה. רוזנטל טוען בסרט כי עסקות מהסוג הזה, בעשרות השנים האחרונות, היטיבו עם האינטרסים של משפחת עופר הרבה יותר מאשר עם אלה של שאר אזרחי ישראל.

אולי בהתאם לשמו, “שיטת השקשוקה” מערבב חומרים רבים ויורה להרבה כיוונים. בחלק מהמקרים נדמה שהוא פוגע בול, באחרים ייתכן שהוא מחטיא. קטעי אנימציה של לוח מונופול, המדמה את משחק הכסף הישראלי, עם פיון מצויר בדמותם של סמי ויולי עופר, מגחיך אותם באופן מיותר ומחליש את הטענות הרציניות יותר של הסרט.

הסרט עשוי בסגנון מייקל מור, או “בולדוזר” אם תרצו, של במאי המסתובב בין מוקדי הכוח ונתקל בשתיקה והשתקה. אך ההתייצבות האישית של רוזנטל בחזית המסך, כשהוא מתעמת עם שומרי משרד האוצר שחוסמים בפניו את הכניסה לבניין או עם אורחים בכניסה לאירועים שאליהם לא ניתן לו להיכנס, לא תמיד רלוונטית.

דווקא העובדות היבשות לגמרי, כמו תיאור המעברים המהירים של בכירים במשרד האוצר מתפקידם הציבורי למשרות מתגמלות היטב אצל האחים עופר, המחיר הנמוך שבו הם רכשו מהמדינה מפעלים רווחיים – וגם האיום בתביעה שספג רוזנטל, והקשיים שלו באישור הסרט מול גופי השידור – ממחישים יותר מכל את השיטה. אלה הרגעים המבהילים, שבהם הסרט חושף את מערכת הכוח והכסף הברוטלית, ואת המחסומים הכבדים בתקשורת שמונעים אפשרות לדיון חופשי בשאלות אלה.

אמנם מנגנון הצנזורה עבד לכאורה, בדרכים כאלה או אחרות, והחשיפה של הסרט אתמול בהקרנה בסינמטק, או בהקרנות המתוכננות בהמשך החודש גם בסינמטקים של ירושלים, חיפה ושדרות, היא מזערית. בוודאי לעומת הקרנת פריים טיים בטלוויזיה, שנדמה כי אין כל סיכוי שתתרחש.

ייתכן גם כי ההתייצבות הנחרצת מאחורי רוזנטל של מאות צופים, בהם אנשי מפתח בעולם התקשורת, שהריעו ממושכות בתום ההקרנה אתמול, היא קצרת טווח. אבל נדמה שלמרות, ואולי בגלל הצנזורה, “שיטת השקשוקה” גם עובד. ואם למשל הוא יועלה לרשת האינטרנט, ועם הבאזז המתעצם, עוד מוקדם לדעת כמה צופים יראו אותו בסופו של דבר.

שיחה עם מיקי רוזנטל בסינמטק חיפה:

מומלץ גם: מצב העיתונות בישראל

כתבות רלוונטיות:

• עדכון שקשוקה
• המלך ג’ורג’
• מצב העיתונות בישראל
• תקשונופול
• פורום קופר עולה לאוויר
• הנטיות של חברי ה”בוהמיאן גרוב”
• התאגיד
• הבונים החופשיים בישראל
• החוטפים החיים
• “הממשלה הסודית – החוקה במשבר”