קונספיל

כתבה זאת לפי דעתינו היא מאוד חשובה מכיוון שהיא מבהירה את המקורות של הקשר היהודי בתוך תיאוריות הקשר. יש לאנשים נטייה להפיל את האשמה באחריות הגבוהה לכל הבעיות בעולם ספציפית על היהודים, אך כפי שכתבה זאת תראה מדובר בזרם מסויים של יהודים הנקרא שבתאים אשר מאמינים במשיח השקר שבתאי צבי.

בעקבות האמונה בשבתאי צבי הפכו כל החטאים למצוות מה שעוזר להסביר את כל החטאים והנטיות המוזרות של האחוות הסודיות, שכן בכתבה זאת גם מדובר על הקשר לאילומינטי, לרוטשילדים (אשר קשורים לבונים החופשיים) ואפילו מגיעים עד למועצה ליחסי חוץ.  הכתבה מתבססת בין היתר על מחקריו המצויינים של החוקר היהודי הרב מרווין אנטלמן, אחד החלוצים בכל המחקר הקשור לאחוות סודיות בכלל והאילומינטי בפרט. אנו ממליצים בחום על ספרו “להיפטר מהתרדמת” אשר פרץ גבולות והקדים את זמנו בכל הקשור לנושא הקונספירציות (והכי חשוב, הוא אחד מאיתנו).

בני השטן מגרמניה מאת: ברי חמיש
תרגם מאנגלית: יהודה צורף

הרב מרוין אנטלמן (Marvin Antelman) צדק לכל אורך הדרך. כבר בשנת 1974 הוא זיהה את מקור הרוע נגד היהודים והאנושות, אך המסר של הרב אנטלמן וכן סגנונו לא היו נהירים דים לציבור הרחב אלא אך ורק לסטודנטים המתקדמים ביותר בתחום האנטישמיות.

יותר מכל חסרה הפשטות בעבודתו של אנטלמן – נקודת תורפה שכיחה למדי בין הוגי-דעות המקדימים את זמנם עשרות שנים. מה שנדרש היה הסבר פשוט שיבהיר את התזה של אנטלמן בסגנון שווה לכל נפש, דוגמת מדריך העזר האמריקאי Cliff’s Notes המכיל הערות הבהרה לספרים… ומישהו אכן עשה זאת, אם כי מבלי שהתכוון לכך.

הספר הוא “חמישים משיחים יהודיים” מאת ג’רי ראבוו (Jerry Rabow) שיצא לאור בהוצאת גפן, ירושלים.
זאת היא סקירה אינפורמטיבית אך שטחית של האמור בכותרת הספר, אם כי בשטחיותו של הספר גלומה עמקות כבדת משמעות. נתחיל בפרק 17 הדן בסוגיית

“המשיח שהסב את הנזק הגדול ביותר ליהודים”, שבתאי צבי. נצטט תחילה את ראבוו, ולאחר מכן נוסיף פרשנות שתפתח את עבודתו של הרב אנטלמן לעולם הרחב.

עמוד 91 – שבתאי צבי נולד בסמירנה, תורכיה, בתאריך ט’ באב 1626. היום התשיעי בחודש אב מציין טרגדיה משולשת לעם היהודי. על פי המסורת, בית המקדש הראשון, בית המקדש השני וכן מבצרו של בר כוכבא, ביתר, נחרבו בתשעה באב. עמוד 93 – שבתאי צבי שינה את החגים והמועדים והפר את איסורי הכשרות.

כל זאת נבע מהצהרתו שהכללים המקובלים אינם ישימים לימות המשיח.
עמוד 95 – שבתאי צבי הצהיר שכתוצאה מביאתו של עידן המשיח, המצוות המקראיות שוב אינן מחייבות.
כמו כן הכריז שכעת התיר הקב”ה כל דבר.
** זאת היא טענתו המרכזית של הרב אנטלמן; היינו, שתנועת השבתאות הייתה הניגוד הקוטבי ליהדות;
שתוכניתו של שבתאי צבי חתרה למגר את כל חוקי התורה ולהחליפם בכל המנוגד להם.
למרבה הפלא, יותר ממחצית היהודים בעולם בעת ההיא האמינו בהתגלותו של שבתאי צבי כמשיח המובטח לעם היהודי.

** עמוד 101 – ואומנם, שבתאי צבי אכן מימש את ההכרזה, אשר לה ציפו היהודים במשך 1600 שנה – דהיינו, הוא יתחיל את הגאולה בתאריך ט”ו בסיון, 18 יוני 1666.
** רבים יזהו את משמעות התאריך. יוני הוא החודש השישי, כמו”כ 18 בחלוקה לשלוש הוא 6+6+6 ואילו המספר 1666 הוא ברור דיו. ייתכן שידע מה הוא עושה או שמא הנבואות אשר חזו את הופעתו של משיח כוזב ומרושע או אנטי-משיח היו נכונות ואכן התממשו בדמותו של שבתאי צבי.

** עמוד 110 – במשך כל אותה עת המשיך שבתאי צבי לשאת הכרזות על תיקוני הדת המתחייבים מתוך בואם של ימות המשיח. תפילתו החדשה של שבתאי צבי הייתה: “שבחו את זה אשר מתיר את האסור.”
מאחר שהכל אמור להיות מותר בעידן המשיח, הצהיר שבתאי צבי שרבים מאיסורי התורה הישנים שוב אינם רלוונטיים. הוא ביטל את החוקים הנוגעים ליחסי מין. הוא הרחיק לכת עד כדי התרתם המוצהרת של שלושים ושישה החטאים העיקריים המוגדרים במקרא, וכן הורה לכמה מחסידיו על חובתם לבצע חטאים כאלה על מנת לזרז את הגאולה.
** אובדן יוקרתו של שבתאי צבי בקרב המוני העם היהודי התרחש בספטמבר 1666, כאשר השולטן התורכי איים עליו בעינויים אם לא ימיר את דתו לאיסלם. שבתאי צבי נכנע, ורוב יהודי העולם נטשו אותו. אבל לא כולם. הגרעין הקשה של חסידיו שימרו את משיחם חי ובועט במרץ.

** עמוד 112 – על מנת לקדם את הרפורמציה, צלל שבתאי צבי לתוך חשכת העולם המוסלמי כדי לאסוף את רסיסיו הפזורים של אור הבריאה החבויים שם. הייתה שם המציאות החיצונית והמציאות הפנימית. נתן המיר את השבתאות לתיאולוגיה של פרדוקס. אם רק יקבלו המאמינים את עקרון הפרדוקס, הם יוכלו להמשיך להאמין בשבתאי צבי… המעגל הפנימי של חסידיו קיבלו את הסבריו של נתן והמשיכו להאמין בשבתאי צבי כמשיח.

** מאמיניו של שבתאי צבי המשיכו לנהל את חייהם בהיחבא במסגרת הכת התורכית של הדומנה, שפעילויותיה נמשכות עד היום, כפי שדווח בהרחבה השנה, אפילו על ידי העיתון הרציני והשקול ג’רוסלם פוסט.

** עמוד 121 – הדומנה הפכה את חג פורים השבתאי לאורגיה שנתית, שבה החליפו חבריה את בנות זוגם בטקס שכונה: “כיבוי האורות”. הדומנה הצדיקה את אורגיות הפורים שלה, וכמו כן גם את הנוהג של חבריה לחלוק את נשותיהם עם שאר החברים וכן מעורבותם בפעילויות מיניות נוספות, בכך שציטטו תקדימים מקראיים.

עמוד 123 – למרות שיעקב פרנק (1726 – 1791) נולד חמישים שנה לאחר מותו של שבתאי צבי, הוא ראוי להיחשב כיורשו האמיתי. עמוד 125 – חסידי פרנק ביקשו את הגנתו של המימסד הכנסייתי על סמך הטענה שאמונתם אינה יהודית אלא אנטי- תלמודית… הבישוף הצהיר ש”האנטי-תלמודיים”, חסידיו של פרנק, זכאים לנהוג על פי דתם, וציווה על תפיסתם ושריפתם של העתקי התלמוד שנמצאו במחוזו. כעת, תחת הגנתו של המימסד המלכותי, העניקו תומכים מלאי-הערצה תרומות נדיבות לפרנק עבור תנועתו.

עמוד 127 – הוא הרחיב את משנתו הפרדוקסלית של שבתאי צבי, שעל פיה ביאת המשיח הפכה את איסורי המקרא על הפקרות מינית להיתרים ואפילו לחובה. על פי פרנק, העיסוק באורגיות פריצות הפך כעת להיות אמצעי לטיהור הנשמה מחטאיה. ההוללות הפכה להיות תרפיה… פרנק שכנע את חסידיו שהדרך היחידה להישרדותו של צביון יהדותם המיוחד היא על ידי התנצרותם כלפי חוץ, כשם שהדומנה שקעה לתוך עולמו של האיסלם… בפברואר 1759 אמרו הפרנקיסטים לכנסייה שהם מוכנים להטבלה… הפרנקיסטים הבטיחו לספק עוד 5000 נוצרים חדשים מפולין, מורביה, הונגריה ותורכיה.

עמוד 130 – הפרנקיסטים הפכו להיות מעורבים גם בתככי הפוליטיקה הבינלאומית, ושלחו שליחים חשאיים לממשלה הרוסית ולכנסייה האורתודוכסית המזרחית עם הצעה לסייע בהפלתה של פולין והכנסייה הקתולית… בשנת 1786 סבל פרנק מבעיות כספיות זמניות, והעביר את מטהו לאופנבאך שליד פרנקפורט. שם נפתרו בעיותיו הכספיות של פרנק בדרך כלשהי. המקור לעושרו הרב של פרנק אינו ברור. ייתכן שניצל את המבנה הארגוני של תנועתו, שפעלה באמצעות שליחים סודיים ותאים חשאיים, לצורך מעורבות בתסיסה הפוליטית הבלתי-פוסקת שרחשה באוסטרו-הונגריה, תורכיה והבלקנים.

** כעת, משהגענו לעומק הרב ביותר של ראבוו, נניח לרב אנטלמן לתפוש את הפיקוד.
** באותה תקופה הייתה פרנקפורט זירת הפעולה המרכזית של היישועי, אדם ווייסהאופט (Adam Weishaupt), מייסד האילומנטי (Illuminatti) וכן של האימפריה הפיננסית של האחים רוטשילד.
כדאי לחזור על כך: פרנקפורט הייתה מקום הולדתם של האילומינטי וכן של אימפריית רוטשילד.
כאשר נכנס יעקב פרנק לעיר, הברית בין השניים כבר הייתה בעיצומה. וויסהאופט סיפק את המשאבים המזימתיים של מסדר הישועים, ואילו הרוטשילדים תרמו את הכסף. חסרו כעת האמצעים להפצתו של סדר היום האילומינטי, ואת זאת השלימו הפרנקיסטים באמצעות רשת סוכניהם שפעלו ברחבי העולם הנוצרי והמוסלמי.

יעקב פרנק הפך בבת אחד לאדם עשיר משום שזכה למענק נדיב מהרוטשילדים של פרנקפורט. אין לכך הסבר אחר.

מנקודת מוצא זאת, מתאר הרב אנטלמן את התוכנית למלחמה נגד היהדות וכל הטוב שבה, ובעצם, נגד האנושות וכל נכסיה המוסריים. מאותו רגע ואילך, תנועה של רוע מוחלט קנתה לה אחיזה בעולם. מטרתם של הישועים הייתה להרוס את הרפורמציה הפרוטסטנטית, כך שיתאפשר שובו של אפיפיור אחד ויחיד השופט את כל בני האדם. הרוטשילדים שאפו לשלוט על כל העושר המצוי בכדור הארץ. ואילו חזונם של הפרנקיסטים היה למחות את המוסר היהודי מן העולם ולהחליפו בדת המבוססת על ההפך הגמור מכוונותיו של האל. מרגע שהתמזגו שלושת הגופים האלה, פרצה מלחמת דמים נגד האנושות, כאשר היהודים ניצבים על קו החזית, ובזמנים אלה ממש היא נוסקת לשיאה.

הרב אנטלמן עוקב אחר האמצעים המנוצלים לצורך הגשמתו הכלל-עולמית של הכיעור הזה. במהלך שנות השבעים של המאה השמונה עשרה נחשף האילומינטי ונאסר בגרמניה ולאחר מכן ברחבי אירופה. ווייסהאופט נקט שינוי אסטרטגי, שעשה פלאים לקידום הבינלאומי של יעדיו. הוא החדיר סוכנים ללשכות “הבונים החופשיים” באנגליה ובסקוטלנד, וכך שינה את ערכיהם הנעלים ביותר לערכים שלו עצמו, עד אשר התקבלו על ידי כל לשכה בכל מדינה. כך שהאילומינטים התרחבו כעת לשני מרכזי פעולה, גרמניה ואנגליה.

מגרמניה ללונדון נשלחו היהודים המומרים קרל מרקס ופרידריך אנגלס על מנת לרקוח את הבלי הקומוניזם. זמן קצר לאחר השלמת המשימה, שלחו הרוטשילדים את סוכניהם, ג’ון ג’ייקוב אסטור וג’ייקוב שיף, מגרמניה לאמריקה. הם מימנו אילי הון חמסנים, דוגמת רוקפלר ומורגן, שבשנת 1922 יסדו את המועצה לקשרי חוץ (CFR – Council On Foreign Relations), על מנת לבטל את החוקה האמריקאית ולהמיר את הדיפלומטיה הלאומית לאילומינטיזם. המלחמה האמיתית נגד היהודים והאנושות כמה ארגונים ייצגו את יהדות גרמניה בשנת 1932 ? מעל 250.
ובשנת 1933, כמה ? אחד ויחיד: תנועת העבודה הציונית.

נחזור עוד מעט למשמעות העניין. קודם כל, נמשיך בהסברו של הרב אנטלמן. על מנת לשחד את היהודים, אימצו הפרנקיסטים בתחילה מדיניות הומנית ירודה. בעזרת הכסף הרוטשילדי והעוצמה הישועית, יזם היהודי המומר, משה מנדלסון, את מה שמכונה תנועת ההשכלה. נפוליון מומן כדי שישחרר את היהודים בכל מקום שנכבש על ידו, ובגרמניה מומנו הרפורמים והקונסרבטיבים על מנת שיחלישו עוד יותר את האמונה היהודית ויטמיעו רעיונות זרים לחלוטין בקרב קהילותיהם.

אך ההתקדמות לא הייתה מהירה דיה. היהודים העיקשים לא שיתפו פעולה עם הרוע, כך שאת אותם יהודים שנותרו נאמנים למוסר המקראי היה צורך להרחיק לתמיד, בעוד שאלה אשר דבקו בשבתאות היו רשאים לשרוד. אכן, במשך 2000 שנות היסטוריה יהודית באירופה היו פוגרומים, מסעי צלב ואינקוויזיציות אשר הסתייעו על ידי הישועים. אך בהשוואה למה שהתרחש החל משנות השמונים של המאה התשע עשרה ואילך, היו חיי היהודים בחזקת פיקניק.

נקודת המפנה במלחמת ההכרעה נגד היהודים הייתה ייסוד הציונות על ידי השבתאים. היעד הנכסף של התנועה היה כינון מדינה שבתאית במולדתם ההיסטורית של היהודים, וכך להביס את היהדות אחת ולתמיד. על מנת לקדם את מימוש הרעיון, היה צורך להפוך את חייהם של יהודי אירופה לבלתי-נסבלים עד כדי כך שהבריחה לפלשתינה תיראה כאופציה הטובה ביותר. הפוגרומים שבוצעו על ידי הקוזקים היו ירית הפתיחה במערכה הזאת, ולשם כך פנו הפרנקיסטים לישועים ולהשפעתם על הכנסייה הקתולית. הישועים תרמו את חלקם להפצת הקומוניזם, תחילה בקומונות הפיאודליות שהקימו בדרום אמריקה, וכעת חתרו להעניש את מתנגדי הקתוליות באירופה על ידי כליאתם מאחורי סורגי הקומוניזם. העיסקה הייתה פשוטה: הישועים סיפקו את הפוגרומים, הפרנקיסטים את הקומוניסטים, וכמובן, הרוטשילדים יספקו את הכסף.

מרגע שהמצב החל להיראות מבשר רעות, נטלו את ההנהגה האינטלקטואלים הגרמנים המושכים בעט. בוינה בשנת 1885 שיגר העיתונאי נתן בירנבאום את מטח הפתיחה, שבהצלחה טמן בקרקע הלאומית את זרעיה המשגשגים של הציונות. מחבר נוסף מוינה, פרץ סמולנסקין, הלך בעקבותיו וסיפק הצדקה אינטלקטואלית נוספת לשובם של היהודים אל ביתם הלאומי הבטוח בישראל. על כל פנים, איש מהם לא ניחן בכריזמה של מחבר וינאי נוסף, תיאודור הרצל.

הייתה לו היכולת ללכד את המוני העם, סגולה שלא הייתה מצויה אצל איש מהם, והוא נבחר להיות הדובר והסמל של התנועה. גם הביוגרפיות המהימנות ביותר על הרצל אינן פותרות את התהייה המתעוררת ביחס לספרו. הרצל טוען שכתב את מדינת היהודים באחת הקיצים בפריז. אך הרצל לא היה בפריז בזמן שבו, לטענתו, כתב את הספר המשפיע ביותר של התנועה הציונות.
המסקנה המתחייבת היא שהספר נכתב עבורו. כל מי שקורא את מחזותיו הגרועים של הרצל, חייב להטיל ספק בהתעלותו הפתאומית מבינוניותו הספרותית.

בשנת 1901 הופיע הרצל בבריטניה, ולא נתקבל שם בסבר פנים יפות. על פי המקורות ההיסטוריים תמך הרצל באופציה נוספת, היינו הקמתו של מקום מבטחים לעם היהודי במזרח אפריקה שנשלטה על ידי בריטניה. אילו היה הרעיון קורם עור וגידים, הייתה מנוטרלת תוכנית הפעולה של השבתאים. זמן לא רב אחר כך נפטר הרצל, ושום ביוגרפיה שלו אינה מבהירה כיצד. הוא התאשפז בבית החלמה פריזאי בשל בעיה בריאותית בלתי ידועה, ושוב לא יצא משם. היה זה אירוע מוצלח ביותר מבחינתם של הבונים החופשיים הבריטים שהיו אמונים על ביצוע הצו השבתאי, שכן עתה החליפו את הרצל באישיות משלהם, יהודי שקיבל חינוך גרמני, חיים וייצמן.

במשך הזמן נוצר מיתוס מופרך, שלפיו הצהרת בלפור על הקמתו של בית יהודי לאומי בפלשתינה הייתה גמול על תרומתו המדעית של וייצמן שפיתח שיטה לייצור אצטון עבור חומרי נפץ מצבע מיובש. אף לא פיצוץ אחד במהלך מלחמת העולם הראשונה נבע מאותו תהליך מופלא.
אך הבריטים עשו מאמץ כביר לחטוף את פלשתינה מידי התורכים ולמנות את מנהיגי המדינה השבתאית שבדרך. בפגישה שנערכה בלונדון במהלך המלחמה, דנו וייצמן ובלפור בבעיית התושבים שכבר התגוררו בפלשתינה, ואשר רובם היו יהודים דתיים שהיוו רוב במרכזי אוכלוסייה דוגמת ירושלים, צפת וטבריה. המיתוס של אוכלוסייה מקומית עתיקה ממוצא ערבי-פלשתיני הופרך על ידי תיאוריהם המתועדים של מספר מבקרים מוכשרים דוגמת מרק טוויין ובלזק, שתיעדו במדויק את דלילות האוכלוסייה הערבית בארץ במשך המאה התשע עשרה. השגשוג הכלכלי, שהגיע מאוחר יותר עקב המפעל הציוני, משך אל הארץ מאות אלפי ערבים ממקומות מרוחקים כעיראק.

 השלב הראשון הושלם. כעת, הואץ המהלך האמיתי שכבר היה הולך ומתממש. הרב אנטלמן מוכיח שהנשיא האמריקאי וודרו וילסון, הושחת לחלוטין על ידי הפרנקיסטים באמצעות סוכנם קולונל האוס.

היה זה וילסון ששם קץ למדיניות ההגירה הפתוחה של ארה”ב. עד אז, ולמרות ייאושם הרב, רוב יהודי מזרח אירופה דחו את פלשתינה כמקום מקלטם, ורובם בחרו את אמריקה כיעד הגירתם. מכאן ואילך, רק מעטים זכו ליהנות מאפשרות זאת. האפשרות שנותרה הייתה בין פלשתינה לשום מקום. אנחנו מדלגים כעת לשנת 1933. פחות מאחוז אחד של יהודי גרמניה תומכים בציונות. רבים מנסים להימלט מהנאציזם על ספינה ששטה לנמלי אמריקה הלטינית והצפונית, אך הסדר הדיפלומטי הבינלאומי הכתיב את הפנייתם חזרה אל המקום שממנו באו.

כל יהודי גרמני אשר דחה את פלשתינה כמקום מקלטו נשלח אל מותו. עד שנת 1934, רוב יהודי גרמניה קלטו את המסר ופנו אל הארגון היהודי היחידי שהותר על ידי הנאצים, תנועת העבודה הציונית. על מנת לוודא את עניין הקונספירציה בינה לבין בריוניו של היטלר, מומלץ לקרוא הספרים הבאים: “הסכם הטרנספר” מאת אדווין בלק (The Transfer Agreement by Edwin Black), “בגידה” מאת בן הכט (Perfidy by Ben Hecht) או “הנפחדים והנואשים” מאת ג’ייקוב נויברגר (The Scared and The Doomed by Jacob Neuberger).

העיסקה פעלה כדלהלן. יהודי גרמניה ייחשפו קודם כל לאינדוקטרינציה בולשביקית במסגרת מחנות ההכשרה של ציונות העבודה, ואחר כך יישלחו לפלשתינה באישורם של הבריטים. רובם כבר היו שם עד אשר פרסמו הבריטים את הספר הלבן שאסר הגירה יהודית נוספת. כך קיבלו אנשי תנועת העבודה את היהודים שבהם חפצו, ובו בזמן נטשו את מיליוני היהודים הדתיים וכן את אלה שלא נמנו עם הפרנקיסטים, והניחו להם להישמד באירופה ללא שום מאבק למען הצלתם. אך לא כל היהודים נפלו בשבי התוכנית.

התעוררה אלטרנטיבה ציונית אצילה שהונהגה על ידי זאב ז’בוטינסקי. הוא הנהיג את היהודים בדרשו מעבר חופשי לפלשתינה וחרם כלכלי עולמי נגד המשטר הנאצי. אנשי תנועת העבודה עשו כל מאמץ אפשרי על מנת לחבל באופוזיציה שהתגבשה נגדם. ראשית, הם אילצו את כל יוצאי גרמניה בפלשתינה לנצל את נכסיהם כדי לרכוש סחורות מתוצרת גרמניה הנאצית. מהלך זה סייע להמשך הישרדותו של המשטר.

כמו כן הפעילו חיים ווייצמן והסוכנות היהודית, שבראשה עמד, את סוכניהם בארה”ב על מנת לנטרל את ז’בוטינסקי וחסידיו, תוך ניצול כל אמצעי שעמד לרשותם. זה הגיע לשיאו עם מותו מעורר החשד של ז’בוטינסקי בניו יורק בשנת 1941. תומכו המשכיל ביותר של ז’בוטינסקי, בן הכט, נדרס לאחר מכן על ידי משאית במדרכה במנהטן.

כל חטאו היה בחשיפתה הפומבית של הקנוניה בין הסוכנות היהודית והנאצים. בתוך קנוניה זאת נגד היהודים יש לקחת בחשבון גם את הישועים, ששאפו בכל ליבם להחריב את הארץ שיצרה את לותר, אך תפקידו של הוותיקן בשואה אינו נכלל במסגרת סקירה זאת. נחזור כעת לאמריקה, שם ניצלה המנהיגות היהודית את כל קשריה ומשאביה על מנת לוודא שכל היהודים הבלתי רצויים של אירופה, היינו אלה שלא נמנו עם השבתאים, לא יזכו יותר לראות את אור היום.

נחזור כעת לג’רי ראבוו: עמוד 132 – משפחות פרנקיסטיות, הן אלה שחיו כנוצריות והן אלה שחי כיהודיות, ניסו למסד קשרי נישואין רק בינן לבין עצמן. בעתות הקיץ, ערכו הקבוצות הגרמניות באופן סדיר פגישות חשאיות בעיירת הקיט קרלסבד… על פי הערכה, עד לאמצע המאה התשע עשרה השתייכו רוב עורכי הדין בפראג ובוורשה למשפחות פרנקיסטיות. דווח ששופט בית המשפט העליון של ארה”ב, פליקס פרנקפורטר, קיבל עותק של דיוקן אוה פרנק מאימו, שהייתה בת למשפחה פרנקיסטית מפראג. להלן ציטוט מפי פרנקפורטר: “שליטיה האמיתיים של וושינגטון הם בלתי נראים ומפעילים את כוחם מאחורי הקלעים”. — השופט פליקס פרנקפורטר, בית המשפט העליון של ארה”ב.

ההבדל בין ראבוו והרב אנטלמן הוא בכך שאנטלמן מוכיח פשוטו כמשמעו כי כל היהודים בפמלייתו של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט היו שבתאים ממוצא גרמני, שגמרו אומר לטהר את העולם היהודי מחבורות אירופיות מיותרות של נאמני המוסר היהודי שאינם נמנים על השבתאים. להלן רשימה קצרה של מנהיגי קהילה אלה: פליקס ברנדיס – קיבל חינוך תיכוני בגרמניה, שם התוודע לציונות על ידי האנגלי ג’ייקוב דה האס. הנרי מורגנטאו ג’וניור, סטפן ווייס, יהודה מגנס, פליקס ורבורג – כולם צאצאי יהודי גרמניה. להלן ציטוט מרשים מבן משפחתו הפרנקיסטית של ורבורג: “תהיה לנו ממשלה כלל-עולמית, בין אם נרצה בכך או לא. השאלה היחידה היא האם אותה ממשלה גלובלית תושג על ידי כיבוש או הסכמה.”
— גילוי הדעת נאמר בפני הסנט האמריקאי ב-7 פברואר, 1950 על ידי ג’יימס פול ורבורג (תומך נלהב ופעיל למען פדרציה עולמית מאוחדת), בנו של פול מוריץ ורבורג, אחיינם של פליקס ורבורג ושל ג’ייקוב שיף המזוהים עם חברת Kuhn, Leob & Co שהזרימה מיליוני דולרים לטובת המהפכה הרוסית באמצעות אחיו של ג’יימס, מקס, בנקאי בממשלה הגרמנית.

משהסתיימה מלחמת העולם השנייה, שרדו באירופה בקושי 100,000 יהודים, שבהגיעם לפלשתינה נאלצו לציית לגזרות הבולשביזם או לגווע ברעב. על כל פנים, הם היו מעטים מדי ולא יכלו להוות משקל נגד לאיום מספר אחד על המדינה הפרנקיסטית, הערבים. זעם השבטים הפראיים איים על המפעל כולו, ורק צירופם של המוני חיילים היה יכול למנוע את פלישתם. לצורך מטרה זאת, שוכנעו העריצים הערבים, שהיו נתונים לשליטה אירופית, לפעול כנגד האינטרסים הלאומיים של עצמם, להתסיס אנטישמיות עקובה מדם ולגרום להגירתם של יהודי המזרח לישראל. כגמול ראשון, זכו לעושר שהושג מתוך השתלטותם על נכסי היהודים. בטרם החדירו זאת השבתאים לתודעה הלאומית, כלל לא הייתה תופעה כזאת של שנאה יהודית עצמית. לפני כן, היו דתם ומורשתם של היהודים ספוגות בטבעיות בהווייתם כפעולת הנשימה. זה היה מצבם של יהודי המזרח בעת שליחתם לישראל.

בישראל יישמו הפרנקיסטים את כל הלקחים שהפיקו, כאשר עיצבו את יהודי גרמניה בצלמם ובדמותם, על מנת לשנות גם את העולים החדשים. נעשו כל המאמצים על מנת לשלול מיהודי המזרח את אמונתם, והתוצאות היו לעתים קרובות מהממות. זאת היא אחת הסיבות, למשל, מדוע אותם יהודי מרוקו שברחו לצרפת נמצאים במצב הרבה יותר טוב מאשר משפחותיהם בישראל. בתחילה תמכו הפרנקיסטים האמריקאיים באומה החדשה בהאמינם שהיא תפיץ במהרה את החשיכה בקרב העמים.

אך היהודים לא שיתפו פעולה ודבקו במוסריותם. בשלב זה שוב שיסתה המועצה לקשרי חוץ (Council on Foreign Relations) את הפרנקיסטים המרושעים ביותר שלה נגד היהודים. הבולט ביותר בחבורה זאת הוא היהודי יליד גרמניה הנרי קיסינג’ר, אך הרשימה היא ארוכה וכוללת את מדליין אולברייט שחונכה באוסטריה, וצאצאי משפחות גרמניות דוגמת ג’ו ליברמן וסנדי ברגר.

נוסיף שמדליין אולברייט אשר חותמת את הכתבה היא היום אחד מהיועצים הבכירים של אובאמה.

עכשיו לזווית קצת יותר ביזארית על נושא השבתאות, הנה קישור לכתבה מתוך הארץ המתמקדת בנטיות המיניות של שבתאי צבי ומאמיניו, להלן קטע מתוך הכתבה:

גם הכיתות הנסתרות של מאמיני שבתאי צבי שהתאסלמו בעקבותיו (הנאנס אונס את מאמיניו לדרכו, ולעתים אף את נעריהם) גם הם מחויבים לנטיותיו ההומוסקסואליות, עשרות שנים ויותר אחרי מותו.

הדבר עלול לשפוך אור נוסף לגבי נושאים רגישים שכבר נגענו בהם באתר כגון הנטיות ההומו-סקסואליות של חברים במועדון הפולחן האליטיסטי “הבוהמיאן גרוב” (מועדון אשר חברים בו האנשים המשפיעים בעולם הפוליטיקה והכלכלה), ומעגלי הפדופיליה שהגיעו לבית הלבן ואפילו לג’ורג’ בוש האב. תיאורטית אם היינו בבוהמיאן גרוב…. בוא נאמר שהיינו תופסים מרחק מאנשים כמו הנרי קיסינג’ר…

כתבות רלוונטיות:

• IBM והשואה
• האילומינטי והוותיקן
• מי אתה, הנרי קיסינג’ר
• עץ המשפחה של בוש
• חושפים את האור פרק רביעי: בכחוס דיוניסוס!
• רקע היסטורי קליל בנוגע ל”מחאות” רוטשילד
• משפחת רוקפלר ואאוגניקה
• אאוגניקה ציונית חלק א’
• בן גוריון שם הכל על השולחן
• ראש הביון העיראקי לשעבר סוכן CIA