קונספיל

מיהו הנרי קיסינג’ר? דיפלומט מבריק וראוי להערצה, או דווקא אדם לא-מוסרי, שאשם בפשעי מלחמה ממש ושיש להוקיעו בכל פה?

אם קוראים רק את מה שפורסם בישראל על קיסינג’ר – לרבות המאמר שהופיע במוסף זה לפני כחודשיים (“ההיסטוריה על פי הנרי קיסינג’ר”, אבי פרימור, “הארץ, ספרים”, 10.10) על ספרו האחרון של קיסינג’ר שתורגם לעברית (“דיפלומטיה”, הוצאת מכון שלם) – מתקבל עדיין הרושם שמדובר במדינאי מרתק, חכם, בר-סמכא, עשיר בתובנות מלמדות על העולם. הרושם ההפוך על שר החוץ לשעבר, שהולך ותופס מקום מרכזי יותר ויותר בכתיבה עליו בארה”ב ובאירופה, איננו מצליח עדיין לחלחל לדיון הציבורי בישראל.

מאמר שהתפרסם בגיליון האחרון של ה”לונדון ריוויו אוף בוקס” (29.11.07), סוקר את פעילותו ודמותו של קיסינג’ר לאור שני ספרים שראו השנה אור בבריטניה: “ניקסון וקיסינג’ר – שותפים לשלטון” מאת רוברט דאלק (אלן ליין, אוגוסט 2007), ו”הנרי קיסינג’ר והמאה האמריקאית” מאת ג’רמי סורי (הוצאת הארוורד, יולי 2007). המבקר, גרג גרנדין, מסתמך על הידע שנצבר ברשותו וברשות הרבים, ועל ספרו המעניין של דאלק, ומתאר את קיסינג’ר כאדם לא-מוסרי, זיקית שמחליפה את צבעיה לפי צבעי השלטון. הדיפלומטיה של קיסינג’ר – לפי מסמכים ושיחות מוקלטות שנחשפו זה לא כבר – נועדה כל כולה לשרת את הפוליטיקה הפנימית של מפלגת השלטון בזמנו, בלי לשאת באחריות לתוצאותיה בעולם.

“קשה למצוא ולו יוזמה אחת של מדיניות חוץ שלא הוצאה לפועל לצורכי מדיניות פנים, כדי להשתיק את המתנגדים, לנצח יריבים, או כדי לגרום לניקסון להיראות כמו ‘אדם חכם ובעל שיעור קומה’ כדי שיעמוד שוב בהצלחה בבחירות של 1972″, כותב גרנדין. והוא מוסיף ומתאר את קיסינג’ר כאדם “קנאי, מתרפס, דו-פרצופי ושורדני”, מחרחר מלחמה ונושא באחריות למותם של מיליוני בני אדם. לפי גרנדין, הדיפלומטיה האמריקאית כיום, שיזמה מלחמות לא-מוצדקות בעיראק וממשיכה כך גם ביחסיה עם איראן, שואבת השראה רבה מקיסינג’ר.

הספר השני, מאת סורי, על קיסינג’ר ו”המאה האמריקנית“, מספר כביכול את הסיפור המוכר לנו כאן על “מדינאי הירואי”, כדברי המחבר, “אדם בעל תשוקה שניסה לעשות צדק בעולם באמצעות החלטות קשות”, ונכנס לפוליטיקה “מסיבות מוסריות”. אבל את המבקר של המוסף הלונדוני הוא אינו מצליח לשכנע.

ספרו של סורי הוא במידה רבה תשובה לכתב ההאשמה המהדהד שחיבר העיתונאי כריסטופר היצ’נס, בספרו “המשפט של הנרי קיסינג’ר” (הוצאת ורסו, 2003), שבו מתוארת מעורבותו הישירה של קיסינג’ר בפשעי מלחמה, לכאורה, שבוצעו בקפריסין, במזרח-טימור, בצ’ילה, בבנגלדש ובקמבודיה. סורי, האוהד המושבע, חוזר ומדגיש בספרו כי “קיסינג’ר אינו פושע מלחמה”. ללמדנו שאי אפשר היום לפרסם ספר על קיסינג’ר בלי להתייחס, בצורה זו או אחרת, לדמותו המגונה.

נלקח מתוך: חדשות “הארץ Online”

ומשהו קטן מויקיפדיה לסיום:

בעת “מסע הדילוגים” שלו לאחר מלחמת יום הכיפורים זכה דווקא להפגנות מחאה נגדו בישראל, כשהמסר בהם היה שהוא כיהודי מוביל למהלכים הפוגעים בישראל. “MR KISSINGER NO” היה מנוסחי השלטים שהונפו אז נגדו. תגובתו האירונית אז הייתה “טוב לפחות שהם פונים אלי בתואר מר!”. קיסינג’ר גם טבע את המימיקה האלמותית, שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים.

ותזכורת קטנה משלנו: הנרי קיסינג’ר הוא חבר ה”מועצה ליחסי חוץ” (CFR), ובנוסף לכך הוא שוכן במחנה היוקרתי ביותר (“מנדליי“) במועדון ה”בוהמיאן גרוב“. כפי שידוע לנו, הקריירה של הנרי קיסינג’ר בתור מדינאי החלה בזכות ריצ’ארד ניקסון, אשר מינה אותו למזכיר המדינה (היהודי הראשון שקיבל את התפקיד הזה). או אולי זה הפוך?
קחו בחשבון את העובדה שריצ’ארד ניקסון היה חבר ב”בוהמיאן גרוב” הרבה לפני שהפך לנשיא ארה”ב, והנרי קיסינג’ר היה חבר עוד לפניו, והוא שוכן במחנה היוקרתי ביותר – מה שמוביל למסקנה המתבקשת – שקיסינג’ר וחבריו ל”גרוב” בעצם מינו את ניקסון לנשיא כדי לקדם אותם…

ראו גם:
הפרוייקט למאה האמריקאית החדשה
מועדון ה”בוהמיאן גרוב”

כתבות רלוונטיות:

• הנרי קיסינג’ר ואאוגניקה
• הארכיטקטורה של וושינגטון
• הנטיות של חברי ה”בוהמיאן גרוב”
• השטר של הדולר
• ה”בוהמיאן גרוב”
• חושפים את האור פרק ראשון
• הברקוד – עוד תעלול של IBM
• “המועצה ליחסי חוץ” והתקשורת
• בוש: “כל היהודים הולכים לגיהנום”
• מי השתמש במושג “סדר עולמי חדש”?