מצב העיתונות בישראל

חשוב מאוד – תקראו ותפנימו: (מתוך האתר “שקוף“)

העיתונות הישראלית מצויה בשפל קשה. הנה מה שאומרים עיתונאים ותיקים על המקצוע ועל כלי התקשורת

האם העיתונות בישראל חופשית?

עוזי בנזימן, עורך “העין השביעית” ובעל טור ב”הארץ”: “היום העיתונות כאילו חופשית, אין עליה מגבלות במובן זה שעליה לציית לאיזה בוס מפלגתי; אבל זה חצי בלוף, כי ביודעין או שלא ביודעין יש למו”לים ולשיקולים העסקיים שלהם השפעה עצומה על התכנים [...]

“לדעתי, אלה שהולכים למקצוע היום לא עושים את זה מתוך תחושת ייעוד או שליחות, אלא מפני שהם חושבים שזה יסייע להם ביצירת קשרים [...] למו”לים יש עניין להעסיק אנשים צעירים, להחליף אותם מהר כדי לקחת אחרים במקומם ולתת גם להם משכורת נמוכה, ובינתיים הוותיקים מגיעים לפנסיה ומשהו במורשת המקצועית הולך לאיבוד. וזה חבל”. (גלובס)

ערוץ 2: “לצערי הרב, בכלי תקשורת מרכזיים בארץ העיתונאים לא חופשיים להביע את דעתם, כתבותיהם מצונזרות או נמחקות, ואין סיכוי שימתחו ביקורת על הבעלים או אפילו על חבריהם של הבעלים”. (“הארץ”)

ניר בכר, עורך “מוסף הארץ”, לשעבר עורך “7 ימים”, על תחקיר שיזם בעניין המכרז לערוץ 2: “התקשר אלי המו”ל מוזס ודרש ממני בטון תקיף שלא לעסוק יותר בנושא זה עד לבחירת הזוכים במכרז. לשאלתי מדוע יימנע העיתון מלתת לקוראיו מידע חיוני על הקבוצות המתמודדות השיב המו”ל מוזס כי כתבי העיתון לא יצליחו להבין את ‘מורכבות הסיפור’”. (וואלה!)

ענת באלינט, לשעבר כתבת תקשורת ב”הארץ”: “לא פעם חשתי תסכול כאשר היה מגיע אלי מידע ראשוני על לחצים שהופעלו על עיתונאים באחד העיתונים [...] כאשר התקשרתי אל העיתונאי הנוגע בדבר, נתקלתי בעמית מבוהל המפציר בי להניח לסיפור ולא לפרסמו [...]

“פוליטיקאים שניסו להביא להדחת עיתונאי חוקר, תחקירים נגד בעלי הון ופוליטיקאים שעוכבו במשך שבועות בתוך עיתון, מועמד לראשות הממשלה שנהנה מקשרים בצמרת העיתונות וזכה לשכתב כמעט במו ידיו כתבות שנסובו עליו, שרה שזכתה ליחס מועדף בשל קשרים דומים – כל אלה ועוד נשארו כקבצים בלתי גמורים במחשב הפרטי שלי”. (העין השביעית)

שי גולדן, עורך “סקופ”: “המושג ‘חופש הביטוי’ הוא מצומצם, מוגבל ובלתי גמיש בעליל בכלי התקשורת המסורתיים. נכון יותר לכנות אותו: ‘חופש התעסוקה’. העיתונאים חופשיים לעסוק במקצוע העיתונות, כל עוד הם מצייתים למערכת התנאים הקטגורית שכופה המשחק על משתתפיו”. (סקופ)

עיתונות או בידור?

אתי בן דוד, מנהלת השיווק של חברת התרופות “כצט”: “חדשות (בטלוויזיה) זה היום אינפוטיינמנט, זו תוכנית בידור שצריכה לעמוד בדרישות של מפרסמים, וזאת לא מילה גסה”. ( “העיר”, 27.7.2007)

נורית דאבוש, יו”ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: “החדשות הפכו למהדורה של לייף סטייל ורכילות ואין בהם ייצוג הולם לפריפריה ולמיעוטים”. (Nfc)

חיים יבין, חתן פרס ישראל לתקשורת: “סדרת הכתבות על הפדופילים בערוץ 10 היא סדרה פורנוגרפית ו’שואו’ של מציצנים”. (Nfc)

דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, על פרסום תמונת הפעוטה בהודו: “זו הרי עבירה ברורה על תקנון האתיקה של המועצה, שאוסר בפירוש פרסום תמונת ילד מתחת לגיל 14 אם לא נתקבל לכך אישור הוריו. מדובר בעניין אתי, אסור לפגוע בפרטיות. מה הם מטומטמים, החברים שלי העיתונאים?” (The Marker)

כלב השמירה של הדמוקרטיה או מכשיר עסקי?

יואב יצחק, עורך Nfc: “אהוד אולמרט, בתפקידו כמ”מ ראש הממשלה, שר התמ”ת, ומ”מ שר האוצר, קיים לקראת סוף 2005 פגישה עם איל ההון, סמי עופר. הפגישה התקיימה בלשכת אולמרט, במסגרת המו”מ שניהל עופר עם המדינה לקבלת פיצוי בגין מניותיו בחברת בתי הזיקוק לנפט בע”מ. [...] כדי לקדם את המו”מ, נקט עופר בצעד יוצא דופן: הוא הביא עימו לפגישה את ידידו האישי, רפי גינת, שהיה אותה עת עורך ידיעות אחרונות. המטרה היתה ברורה ושקופה: הפעלת לחץ תקשורתי על אולמרט. [...]

“הנה כי כן, בעסקה זו חברו יחדיו: הון-שלטון-עיתון”. (Nfc)

ערן גבאי, The Marker: “התחקיר של דן שילון בעניין הקרינה הסלולרית ימומן על ידי החברות הסלולריות בכ-90 אלף דולר”. (The Marker)

ד“ר מיכל סלצקי, חוקרת תקשורת: “היח”צנים טענו שלהודעות לעיתונות יש השפעה מכרעת על התכנים המתפרשים בעיתון, ושכ-70% מהידיעות מקורן בקומוניקטים. אבל גם העיתונאים הסכימו שהשפעת היח”צנים היא ניכרת” (The Marker)

מהי האג’נדה הכלכלית?

דב יודקובסקי, לשעבר עורך “ידיעות אחרונות” ו”מעריב”: “משגעים פה אנשים עם הכסף. זה מין מעגל קסמים כזה. כותבים על כסף וקוראים על כסף ומתחילים להאמין באמת שהכסף הוא הכל. זה שיגעון. כל המדינה משוגעת. והעיתונות מעצימה את השיגעון”. (הארץ)

מיקי רוזנטל, עיתונאי, לשעבר סגן עורך “ידיעות אחרונות” וסמנכ”ל חברת החדשות של ערוץ 2: “ידעתי שיש אנשים שאסור לגעת בהם, והם כולם קשורים באינטרס הכלכלי של נוני מוזס. [...] גם התוכנית ‘עובדה’, שאין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות – האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורית? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב’עובדה’ חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: ‘לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב”. (The Marker)

חנוך מרמרי, לשעבר עורך “הארץ”, על The Marker: “הכסף הופך מדד עליון להצלחה אישית או ארגונית. במוצהר וללא עכבות יצאו מן השימוש ערכי הסולידריות החברתית, הקהילתית, ערכי תיקון העולם; במקומם מוגשת תפיסת עולם צוננת, תכליתית, ממוקדת ‘אני’: אני, כלומר אתה, במרכז ואין מלבדך. עשה לביתך, טפח ופנק את עצמך, שפר את ביצועיך, חֲלום על עוד!

“מכאן נגזרת גלריית הגיבורים החדשים, המבריקים, הממולחים או בני המזל שנכנסו בזמן ופעלו נכון ועכשיו הם גורפים את רווחיהם. העיתון הכלכלי מפרכס את אלה ומפורכס דרכם. ומאחוריהם משתרך גל של כתבות ייעוץ והדרכה איך להגיע להגשמה, עצמית כמובן.

“בעלי ההון הגדולים, אלה המככבים בראש דירוגים, הם האייקונים התרבותיים החדשים. הנארטיב הוא: בעוד השלטון ניתן בידי פוליטיקאים (או רגולטורים) כסילים או מושחתים הראויים לבוז, והתרבות נוצרת בידי גלמים כלכליים, הרי עולם העסקים הוא הדרך לגאולה האישית”. (העין השביעית)

גם רביב דרוקר יכול להיות שטחי, כשהוא מודד את שר האוצר בר-און על פי מה שמתאים ונוח לעשירון העליון (מחשבות פוליטיות)

הנאום המיותר של דב גילהר על הפער בין השירות במגזר הפרטי לשירות במגזר הציבורי (מחשבות פוליטיות)

מידע מדויק, ניחוש, ספין או אינטרס סמוי?

יואב קרני, בעל טור ב”גלובס”: “[...] ‘גורמים מדיניים בירושלים’ נבהלים ומבהילים. מה חבל ש’מעריב’ לא הצליח להתאפק, ונעשה אכסניה לבהלה המבהילה הזו. ב-8 בינואר הכריזה כותרת ענקית בעמודו הראשון (טוב, היא תמיד ענקית), ‘דאגה בירושלים: אובאמה מתקרב לנשיאות’.

“תפקידו של עיתון למסור את החדשות, אבל אין זה תפקידו להעניק מעמד של חדשות לאינטואיציות לא-מלומדות של אנונימיים מדיניים. בוודאי אין זה תפקידו לצטט אותם בשבוע קריטי של בחירות בארה”ב, ערב בואו של נשיא אמריקני”. (יואב קרני בוושינגטון)

דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות: “לפעמים קוראים בעיתונים שונים את אותה הידיעה, אבל עם התייחסות שונה כל כך עד שלא ברור שמדובר באותה הידיעה. זה היה קיצוני מאוד בתקופת העיתונות המפלגתית, אבל גם כיום עדיין רואים אם העיתון אוהב או שונא, תומך או מסתייג. מותר שתהיה לעיתון אג’נדה, אבל צריכה להיות הפרדה בין ידיעה לבין דעה”.

על הבעייתיות באינטרסים הכלכליים של המו”לים: “”האם מי שכותב על כלכלה לא מוגבל על ידי הבעלים?” (The Marker)

ראובן פדהצור, כתב “הארץ”, על דיווח של רוני דניאל בערוץ 2 על ניסוי כושל במערכת הנאוטילוס שלמעשה מעולם לא התקיים: “היתה כאן הדלפה מתוך מערכת הביטחון אל העיתונאים, והללו דיווחו בלי לבדוק את הנתונים – בדיוק מה שהמדליף רצה שיפורסם. (הארץ)

שרון קנטור, עיתונאית: “אין זו הפעם הראשונה ש-The Marker, המוסף הכלכלי של רשת שוקן, חוטא במשוא פנים, באי-דיוקים, בהיעדר גילוי נאות והימנעות מחשיפת האינטרסים העומדים מאחורי חלק מהכתבות המתפרסמות בו [...] אין גבול לכמות הציטוטים המרושעים, האוויליים, המופרכים, שונאי האדם ומקדשי הבצע שמכילה הכתבה הזו”. (וואלה!)

פוליטיזציה

ירון דקל, מגיש “הכל דיבורים”: “גם הרדיו וגם הטלוויזיה לא באמת השתחררו משנים של פוליטיזציה, אף שאוהבים להכריז על זה [...] אחרי הפעולה בסוריה בספטמבר נשא ראש הממשלה נאום פוליטי בבנייני האומה. כל הערוצים עברו לשדר את הנאום, אבל כעבור דקתיים, כשהתברר שהוא לא מתכוון להגיד כלום, הפסיקו. רק ערוץ 1 נשאר 40 דקות. ‘פראוודה’ לא היה עושה זאת טוב יותר. ישבתי והתביישתי”. (הארץ)

אודות שקוף

להצטרפות ותרומות

כתבות רלוונטיות:

כתבה זו פורסמה ביום Sunday, 10 בAugust, 2008 בשעה 22:36 ושוייכה לקטגוריה: ברק אובאמה, ישראל, כסף וכלכלה, שליטת תודעה, תקשורת. ניתן לעקוב אחרי התגובות לכתבה דרך פיד התגובות. ניתן להגיב לכתבה או לשלוח טרקבק מאתרך.