קונספיל

קארל ברנסטין הוא עיתנואי חוקר זוכה פרס פוליצר שעבד בין היתר במערכת העיתון של ה”וושינגטון פוסט”. לאחר שעזב את המערכת ב-1977 חקר את הקשר בין התקשורת והסי.אי.איי, וכתב כתבת ענק אשר התפרסמה בעיתון ה”רולינג סטון”. זהו תרגום של חלק מהכתבה כפי שהיא פורסמה אז:

ב-1953, ג’וזף אלסוף, אחד העיתונאים המובילים באותה תקופה, טס לפיליפינים לסקר את מערכת הבחירות. הוא לא עשה זאת בגלל הוראות שהוא קיבל מהתאגיד שהעסיק אותו או ממערכת העיתון עבורה עבד, אלא בגלל הוראות שהוא קיבל מה-CIA.

על פי מסמכים של סוכנות הסי.אי.איי, ישנם יותר מ-400 עיתונאים חוץ מאלסוף שהועסקו בידי הסוכנות ב-25 שנה האחרונות [הכתבה פורסמה בשנות השבעים, מפחיד לחשוב כמה עוד נוספו בעשורים האחרונים]. חלק ממערכות היחסים עם העיתונאים היו מרומזות וחלק היו ברורות לחלוטין. היה שיתוף פעולה, התאמה וחפיפה בין השניים. העיתונאים סיפקו שרותים חשאיים עבור סוכנות הביון, בין היתר איסוף מודיעין ועזרה למרגלים במדינות קומוניסטיות. כתבים רבים שיתפו את הסי.איי.איי בניירת שלהם, והעורכים של העיתון שיתפו את הצוות שלהם. חלק מהכתבים היו זוכי פרס פוליצר שהחשיבו עצמם שגרירים למען מדינתם, אך הרוב היו כתבים פשוטים יותר אשר הרגישו שהשיתוף פעולה עם ה-CIA יעזור לקריירה שלהם, בנוסף היה חלק קטן של סוכני ביון שהתחזו לעיתונאים. מסמכים של ה-CIA מראים שבהמון מקרים עיתונאים ביצעו משימות עבור הסוכנות עם הסכמת מערכת החדשות.

ההיסטוריה של מעורבות ה-CIA בתקשורת האמריקאית נשארת תחת מעטה חשאיות עקב מדיניות של הסתרה והטעייה מהסיבות הנ”ל:

• השימוש בעיתונאים מביא לתוצאות הכי פרודוקטיביות בכל הקשור לאיסוף מודיעין. אף על פי שעקב לחץ מצד התקשורת השימוש בהם פחת, התופעה עדיין ממשיכה להתקיים.

• על פי פקידים בכירים בסוכנות, חקירה ממושכת בנושא תגלה סדרת תקריות מביכות בתקופה שבין שנות ה-50 לשנות ה-60 אשר מעורבים בה חלק מהאירגונים והאנשים המשפיעים ביותר בעיתונות האמריקאית.

חלק מהאירגונים ששיתפו פעולה עם ה-CIA היו ה”ניו יורק טיימס”, “מערכת השידור קולומביה” (CBS), “העיתונות המאוחדת” (AP), “ראוטרס”, “מגזין ניוזוויק”, “מיאמי הראלד”, “ניו יורק הראלד טריביון” ועוד רבים אחרים. עד כה על פי בכירים ב-CIA השיתוף פעולה בעל הערך הרב ביותר לסוכנות הגיע מה”ניו יורק טיימס”, “CBS” ו”Time Inc”.

השימוש בתקשורת האמריקאית בידי סוכנות הביון היה הרבה יותר רחב ומשמעותי ממה שבכירים בסי.אי.איי מוכנים להודות בציבור או בדלתיים סגורות עם חברי קונגרס. בגדול, שיתוף הפעולה בין השתיים הוא עובדה שאין לה עוררין, אך הפרטים הקטנים קשים יותר להוכחה. למשל מקורות בסוכונות רומזים שעיתונאי מסויים עזר בהברחות סמים באזור מזרח אירופה, העיתונאי מכחיש וטוען שהוא בסך הכל נפגש לארוחה עם אחד ממפקדי הבסיס. מקורות מה-CIA טוענים בבירור שכתב ידוע מ-ABC עבד עבור הסוכנות ב-1973, אך מסרבים לחשוף את זהותו. פקידים בדרגות גבוההות מסוכנות ה-CIA אומרים שמערכת הניו יורק טיימס עזרה להסתיר כעשרה סוכני ביון פעילים בין השנים 1950 ל-1966, אך הם אינם יודעים מי במערכת דאג לכך.

למעלה משני עשורים, הקשרים ההדוקים של ה-CIA עם ה”ענקים” בתחום השידור והפרסום איפשרו להם לבצע את הפעולות הכי מוערכות ללא חשיפה. המסמכים מראים שברוב המקרים בכירים בסוכנות ובכיר מסויים ונבחר מתאגידי החדשות שיתפו פעולה באופן אישי. בדרך כלל העזרה ניתנה בשתי דרכים: השאלה של תעודות המקנות חסינות עיתונאית לסוכני CIA, ושימוש בשירותיהם הסמויים של כתבים מהבכירים בתעשייה.

בשטח, העיתונאים עזרו לגייס זרים בשביל הערכת מידע, ובשביל השתלה של מידע כוזב עם בכירים בממשלה הזרה. המון חתמו על הסכם סודיות לא לספר על ההתעסקות עם סוכנות הביון, חלק חתמו על הסכם עבודה, ולחלק היתה מערכת יחסים פחות מובנית עם ה-CIA אפילו שביצעו משימות דומות, כגון תיווך עם סוכנים זרים, וקיבלו תדריכים לפני שטסו. מצידם סוכני הביון תיארו את שיתוף הפעולה במילה אחת “דיווחים”. קצין בכיר ב-CIA מספר “היינו שואלים אותם ‘אתם מוכנים לעשות לנו טובה?’, אנחנו מבינים שאתם תהיו ביגוסלביה. האם פינו את כל הרחובות? איפה ראיתם מטוסים? האם היו סימנים של נוכחות צבאית? כמה סובייטים ראיתם? אם פגשתם סובייטי, תבררו את שמו ותכתבו אותו נכון…. אתם יכולים לסדר לנו פגישה? או לשלוח הודעה?”. המון בכירים ב-CIA ראו את הכתבים כסוכנים, מבחינת הכתבים הם ראו עצמם חברים טובים של הסוכנות שעושים לה טובה מדי פעם לטובת המדינה. [...]

[...] במהלך החקירות שנוהלו בידי ועד הסנאט למודיעין, ובראשם עמד הסנטור פרנק צ’רץ’, התגלו מימדי התופעה. המעורבת של ה-CIA עם התקשורת הופכת ברורה יותר לחלק מחברי הועד ולשלושת החוקרים שעבדו איתם. אבל בכירים בסוכנות הביון כולל וויליאם קולבי וג’ורג’ בוש האב, שכנעו את הועדה להגביל את החקירה בנושא ולהציג מידע שגוי במכוון בכל הנוגע לגודל התופעה בתוך הדו”ח הסופי. הדוח הסופי כולל תשעה דפים המתארים במכוון באופן מעורפל את השימוש בעיתונאים. הדו”ח לא מציין את כמות העיתונאים שהשתתפו במבצעים חשאיים עבור ה-CIA. הדו”ח גם לא מתאר כמו שצריך את שיתוף הפעולה שהיה לעיתנאים ולמנהלי תחנות השידור עם הסוכנות.

שיתוף הפעולה בין סוכנות הביון והתקשרות החל עוד בשלבים המוקדמים ביותר של המלחמה הקרה. אלן דאלס שנהיה ראש ה-CIA ב-1953 רצה לבסס גיוס חשאי בתוך מערכות העיתון היוקרתיות ביותר בארה”ב. בכך שפעלו תחת המעטה של עיתנואים דאלס חשב שיהיה לסוכנים שלו חופש פעולה נרחב יותר בהשוואה לכל סוג הסוואה אחר.[...]

[...] בנוסף ליכולות חשאיות, אלן דאלס יזם תהליך שבו כל כתב אמריקאי החוזר מחו”ל היה מרוקן את כתבי היומן/מחברת שלו ומציע את התרשמותו לאנשי ביון. ההסדרים הללו המשיכו גם לאחר כהונתו של דאלס ועד היום [הכתבה נכתבה בשנות ה-70 אבל לא נתפלא אם הדבר קורה גם במאה ה-21] ביחד עם עשרות ארגוני חדשות.” [...]

הכתבה עוד ממשיכה לפרטי פרטים, ומתארת את כל מערכת היחסים בין ה-CIA לתקשורת והטיוח שלהם, מומלץ מאוד לקרוא.

עצרנו את הכתבה עם אלן דאלס מכיוון שהוא דמות מאוד חשובה בכל הסיפור. הוא אומנם מנסה לגרום לכל העניין להראות כתהליך תמים של שיתוף פעולה שעוזר לארה”ב כנגד אויביה, אבל בדיוק כאן חשוב מאוד לעצור ולהבין קצת יותר טוב מיהו בעצם אלן דאלס. דבר ראשון חוץ מהיותו ראש הסי.איי.איי הוא גם היה חבר במועצה ליחסי חוץ (CFR), הדבר מאוד חשוב מכיוון שהראנו באתר כיצד אחת המטרות של המועצה היא להשתלט על כל התקשורת בארה”ב (ולצערנו הם מצליחים – ניתן לראות סרט מצויין בנושא עם כתוביות בעברית).

עוד כתבנו על דאלס באתר בנושא שליטת תודעה ופרוייקט מ.ק. אולטרה (MK-Ultra), ניתן לראות מסמכים של תוכניות שהוא אישר במסגרת הפרוייקט הקשורות לשטיפת מוח והיפנוזה. כבר עכשיו צריך להבין שאם אלן דאלס התחיל את כל שיתוף הפעולה הזה בין ה-CIA לתקשורת, המניעים שלו הם ככל הנראה לגרום לפרופגנדה, לשלוט על התודעה של האנשים דרך כמה שיותר ערוצי תקשורת. אלן דאלס אחרי הכל הוא אחד האחראיים לשיתוף הפעולה של הסי.אי.איי עם הנאצים ומימון מחקרי שטיפת המוח שלהם. כאשר אלן דאלס פוטר מתפקידו כראש ה-CIA בידי הנשיא קנדי הוא מונה מיד ליושב ראש הועדה שחקרה את הרצח של אותו הנשיא, גם על כך ניתן לקרוא בהרחבה באתר. וכמובן כפי שניתן לראות שוב נתקלנו בג’ורג’ בוש האב, הפעם כשהוא מנסה לטייח את כל הסיפור. גם לו יש היסטוריה עם הנאצים אגב.

את ההשפעה שייש לסי.אי.איי על תקשורת במדינות אחרות ניתן לראות בסרט מצויין שגם כן תורגם באתר, ובו מוצג כיצד הסוכנות בעזרת מניפולציה של אמצעי התקשורת באיראן וגואטמלה הצליחה לגרום להפיכת שלטון.

הכתבה הנ”ל מדברת בעצם על תוכנית סודית של סוכנות הביון הנקראת “Operation MockingBird”, הדבר נחשף לראשונה בספר “Katharine the Great: Katharine Graham and The Washington Post” שנכתב על אחת המנהלות הותיקות ביותר בוושינגטון פוסט. בתקופה שהספר יצא הוא עורר סערה ציבורית והיה שנוי במחלוקת, אך אם נצטט את קת’רין גראהם בכבודה ובעצמה נראה שלא צריך לחקור יותר מידי כדי להבין מה הולך:

“אנו חיים בעולם מלוכלך ומסוכן…. ישנם דברים שהציבור הרחב לא צריך לדעת כלל. אני מאמינה שדמוקרטיה פורחת כאשר הממשלה נוקטת בצעדים לגיטימיים בשביל לשמור את סודותיה וכאשר התקשורת יכולה להחליט אם להדפיס את מה שהיא יודעת”

הציטוט הוא חלק מנאום של קת’רין משנת 1988, היא אמרה את הדברים בבסיס של ה-CIA בלאנגלי. עוד נוסיף שהיא קיבלה הוקרה ממשפחת רוקפלר על עבודתה.

לסיכום צריך להבין שיש לסוכנות ה-CIA השפעה נרחבת על התקשורת מבפנים, לכו תדעו מתי מדווח לכם כתב אמיתי ומתי מדווח ספינולוג חשאי מטעם הסוכנות, עכשיו כשהעניינים קצת יותר ברורים אנחנו בטוחים שתוכלו בקלות להתחיל לזהות את כל הפרופגנדות שנזרקות לנו היישר אל תוך הפרצוף.

כתבות רלוונטיות:

• אחוות ה-CIA ורצח קנדי
• סדאם חוסיין בשירות ה-CIA
• “המועצה ליחסי חוץ” והתקשורת
• ויקיליקס מתעסק בחומר מסווג?
• ראש הביון העיראקי לשעבר סוכן CIA
• מסמכים על פרוייקט MK-ULTRA
• חיילים מתוכנתים
• האם יגאל עמיר עבר תיכנות תודעתי?
• הנטיות של חברי ה”בוהמיאן גרוב”
• הערה קטנה לגבי מותו של בין לאדן