קונספיל

הפלישה לעיראק ואפגניסטן בידי ארצות-הברית הן רק חלק ממדיניות היסטורית רחבה יותר הכוללת התערבות צבאית ישירה או עקיפה במדינות בעלות ערך אסטרטגי לשליטה עולמית במשאבים. המדיניות הביאה למספר רב של הפלות משטרים, שימוש אגרסיבי בנשק על מדינות אחרות ופגיעה מאסיבית באזרחים חפים מפשע. זוהי מדיניות קלאסית של אימפריות כוחניות לאורך כל ההיסטוריה. הסרט הבא מציג את היסטוריית ההתערבות של הסי-איי-איי וארה”ב במשטרים אחרים (הסרט מכיל תמונות קשות לצפייה):

המאמר הבא פורסם לראשונה ע”י “גלובל ריסרץ’” ב-2003, מיד לאחר הפלישה לעיראק. הוא נותן מידע שימושי מנקודת מבט היסטורית, על מה שמכונה “המלחמה הארוכה של אמריקה“. הנה קטעים נבחרים ממנו:

ארצות הברית תקפה באופן ישיר או עקיף 44 מדינות שונות החל מאוגוסט 1945, וחלק מהן תקפה כמה פעמים. המטרה הרשמית להתערבויות הצבאיות האלו היא לבצע “שינוי משטר”. ההסוואה של “זכויות אדם” ו”דמוקרטיה” הועלו בקביעות כדי להצדיק את המעשים, שהיו חד-צדדים ובלתי חוקיים.

המטרה של ארה”ב היא להגן ולחזק את האינטרסים הלאומיים שלה, ולא ליצור עולם טוב יותר לאנושות. זוהי “אסטרטגיה אימפריאליסטית גדולה” במימדים גלובאליים, המתוכננת להבטיח גישה בלתי מוגבלת וללא הפרעות, בעיקר למשאבים אסטרטגיים ובראשם אנרגיה, ולשווקים. במקום לבסס נוכחות קולוניאלית ישירה, האסטרטגיה המועדפת היא ליצור “מדינות לוויין”, מה שדורש נוכחות צבאית קבועה ולעיתים חוזרת, במדינות סביב העולם, ללא קשר למשטר הפוליטי בהן.

הכתבה הבאה, “תראו מי שמדבר על רצח מנהיגים זרים“, מאת רחביה ברמן, פורסמה ביום שלישי, 25 באוקטובר 2005, באתר וואלה:

ארה”ב מזו-ע-זעת מהעובדה שסוריה ניסתה לחסל מנהיג במדינה זרה שהפריע לתוכניותיה. אלא שגם ידיה לא נקיות מהחטא הזה

ארצות הברית מפעילה, יחד עם בעלות בריתה, לחץ כבד להפלת המשטר הבעתיסטי-עלאווי בסוריה. הסיבה? ארה”ב מזועזעת – מזו-ע-זעת! – מכך שבכירים בסוריה היו מעורבים בהתנקשות במנהיג פוליטי במדינה ריבונית אחרת, לבנון לצורך העניין. ובאמת, איך עולה לאנשים רעיון כזה בראש? לשפוך את דמו של אדם, ועוד של בכיר פוליטי במדינה אחרת? איזה רוע יש בעולם.

ובכן, בלי להיכנס לשאלה אם ראוי או לא ראוי להפיל את משטרו של בשאר אל-אסד, ראוי בהזדמנות זו להיזכר בחלק מכל אותן פעמים בהן החליט הממשל של ארץ החופשיים ובית האמיצים, ששליט של מדינה אחרת מהווה מטרד ויש לבצע התערבות לגמול אותו מהתמכרותו לחמצן, או לפחות להפריד בינו לבין מושכות השלטון.

שנות ה-50′

בשנת 1953, בתגובה להלאמת תעשיית הנפט האיראנית, הינדס ה-CIA הפיכת חצר שהדיחה מתפקידו את ראש הממשלה האיראני, הסוציאליסט והאהוד מאד, מוחמד מוצאדק. בתגובה נערכו בטהרן שלושה ימי התפרעויות אנטי-אמריקאיות ובריטיות. 99% מהאמריקאים כבר שכחו את הפרשה הקטנה הזו. האיראנים ממש לא.

במהלך שנות ה-50 ביצע ה-CIA מספר ניסיונות להתנקש בראש ממשלת סין הקומוניסטית, ז’או אנ-לאי. הניסיונות כשלו וז’או המשיך לחיות עד 1975.

בשנת 1960 אישר ממשל אייזנהאואר תוכנית “להסיר” את רפאל טרוחיו, רודן הרפובליקה הדומיניקנית, שהבית הלבן חשש כי הוא מגלה אהדה יתרה לקומוניסטים. טרוחיו נורה למוות על ידי מתנגדי משטר, שאומנו, חומשו והוכנו למשימה על ידי ה-CIA.

1960 היתה שנה פורייה למחלקת הסרת המטרדים הזרים בסוכנות הביון המרכזית של ארה”ב. רגע לפני החלפתו על ידי ממשל קנדי, הורה הנשיא אייזהאואר לחסל את ראש ממשלת קונגו, פטריס לומומבה. במקרה הזה נכשלו ניסיונות החיסול של ה-CIA, ואת המלאכה נאלץ לסיים חסיד אומות העולם הידוע, מובוטו סה-סה-סקו. גם אותו, בתורו, ניסה ה-CIA לחסל ב-1975.

שנות ה-60′

שנה לאחר מכן המשיך ממשל קנדי במסורת והורה להסיר את נטל החיים מעל כתפיו היגעות של איש נחמד בשם עבד אל-קארים קאסם, רודן עיראק. גם במקרה הזה יצא ה-CIA צדיק, שמלאכתו נעשתה בידי אחרים. זמן קצר לפני שהגיעה לבגדד המטפחת ספוגת הרעל שנבחרה לביצוע המצווה, ארגנה מפלגת הבעת’ הפיכה, תפסה את השלטון וחיסלה את קאסם לאחר משפט ראווה קצר.

ב-1961 סבלה ארה”ב את חרפת “מפרץ החזירים”, אותה פלישה כושלת לקובה שנועדה להדיח מהכס את פידל קסטרו, שתפס את השלטון שנה קודם לכן. שנה לאחר אותו כישלון מהדהד השיק ה-CIA את “מבצע נמיה” (Operation Mongoose), שהיה בעצם מאמץ מתמשך להרוג את קסטרו. במסגרת המבצע נעשו לפחות שמונה ניסיונות לסייע לפידל לעבור לעולם שכולו טוב. בניסיונות הללו משמשים אמצעים עתירי דמיון כמו סיגרים מורעלים, חליפת צלילה מורעלת ועט ממולכד. בחלק מהניסיונות הללו צורף גם אחיו של פידל, ראול, לרשימת המיועדים לחיסול. ככה, שיהיה. רוב מוחלט מבין המעורבים ב”מבצע נמיה” כבר עברו בעצמם להריח פרחים מלמטה. פידל, לעומת זאת, ממשיך לפמפם בסיגר שלו כאילו כלום.

ב-1962 ניסה ה-CIA לחסל את סוקארנו, שליט אינדונזיה. הניסיון לא צלח, אולם בסופו של דבר הצליח ה-CIA לארגן בשנת 1965 הפיכה נגד סוקארנו.

ב-1963, שבועות ספורים לפני רצח הנשיא קנדי, תמך ה-CIA בניסיון הפיכה בדרום ווייטנאם, במסגרתו נרצח הנשיא נ’גו דין דיאם. הרעיון היה שעם מישהו אחר בכס הנהג, יהי הרבה יותר קל לארה”ב ולדרום וייטנאם לנצח במלחמה נגד צפון וייטנאם.

שנות ה-70′ ואילך

ב-1970 החל ה-CIA בניסיונות לחסל את נשיא צ’ילה, סלבאדור איינדה. ב-1973 הצליח ה-CIA לארגן הפיכה במסגרתה הודח איינדה, ששם קץ לחייו בטרם נלכד. לתושבי צ’ילה העסק הזה השתלם במיוחד, כי הם זכו לחיות תחת שלטונו הרחום והמיטיב של אוגוסטו פינושה במשך 25 השנים הבאות.

ב-1972 נעשה ניסיון כושל של ה-CIA להרוג את ראש המודיעין של פנמה, הגנרל מנואל נורייגה (שהיה בזמנו הפנוי בכלל סוכן של סוכנות הביון האמריקאית, אבל גם הרגיז את הממונים עליו). הוא יקבל בסופו של דבר את שלו, אבל רק אחרי כ-20 שנה.

ב-1975, כתוצאה מחשיפות מביכות על אופן ההתנהלות של ה-CIA, הכריז נשיא ארה”ב, ג’ראלד פורד, על הקפאת מדיניות החיסולים. זה לא מנע מהנשיא רייגן, כעבור 11 שנה, להפציץ את ביתו של רודן לוב מועמר קדאפי, כנקמה על פיגוע במועדון לילה במערב ברלין בו נהרגו 2 חיילים אמריקאים. הטרור האמריקאי היה יעיל מזה הלובי: 36 אזרחים נהרגו בהפצצות, ביניהם בתו בת 16 החודשים של קדאפי. הוא עצמו, כידוע, ממשיך לחיות, ולאחרונה אפילו חזר להסתחבק עם המערב.

ראו גם:

מקיין: “גם 100 שנה בעיראק זה בסדר מבחינתי”
הפרוייקט למאה האמריקנית החדשה
מיתוס “שיחרור עיראק”

כתבות רלוונטיות:

• אחוות ה-CIA ורצח קנדי
• ראש הביון העיראקי לשעבר סוכן CIA
• “מבצע נורת’וודס”
• סדאם חוסיין בשירות ה-CIA
• שליטי הנפט
• התאגיד
• “הממשלה הסודית – החוקה במשבר”
• אוסאמה בין-לאדן, נכס של הסי.איי.איי
• הפרוייקט למאה האמריקנית החדשה
• מקיין: “גם 100 שנה בעיראק זה בסדר מבחינתי”