קונספיל

אמנם ג’ורג’ בוש מוצג בתקשורת בכל העולם כארכיטקט הראשי של תוכנית כיבושה של עיראק, אך את קשריה האינטימיים של משפחתו עם משפחות המלוכה האירופאיות העשירות לעולם לא מזכירים

באופן יומיומי התקשורת ההמונית בעולם מציגה דעות של מומחים בנוגע למי עומד מאחורי הקמפיין האגרסיבי נגד עיראק ומדוע. בזמן האחרון מנסים להפריך את התאוריה שחברות נפט אמריקאיות ובריטיות גדולות עומדות מאחורי הכיבוש המתוכנן היטב של עיראק ושדות הנפט שלה, ומתעלמים לחלוטין מהעובדה שאותן משפחות אירופאיות המקושרות קשר דם אל משפחת בוש, תומכות גם הן במלחמה הכל כך שנויה במחלוקת בעיראק, שארצות הברית מובילה. בעיקרון יש שתי גישות עיקריות לנושא שנתקלים בהן בתקשורת:
הראשונה היא שהכיבוש של משאבי הנפט של עיראק היא האג’נדה שבבסיס המלחמה ושהיא נדחפת ע”י תאגידי הנפט האמריקאיים והאירופאיים וסוכניהם בממשלת ארה”ב.
השנייה היא שמדינת ישראל ותומכיה הנלהבים של הציונות הם האדריכלים של מסע הכיבוש והאגרסיביות נגד המדינה הערבית.

בשתי הגישות יש קצת אמת, והרבה שקר. כפי שנראה במאמר הזה, ייתכן שהנפט הוא אכן חלק מהמטרה, וייתכן גם ש”יהודים” ו”ציונים” מסויימים, בעלי הרבה כוח והשפעה באירופה, מקושרים לצלחת… אבל כנראה שזהו רק חלק מתוכנית גדולה יותר – כי חברות הנפט והשלטון האמריקאי הם בסך הכל כלים בידיהן של משפחות המלוכה האירופאיות, שהשתמשו ומשתמשות בכל כלי אפשרי בשביל לשמר את כוחן כבר מאות שנים.

ב-15 בפברואר 2003, חודש לפני הפלישה לעיראק, יצאו מיליוני מפגינים מכל העולם לרחובות והפגינו נגד הפלישה המתקרבת. הפגנות הענק האלו הוכיחו כי רוב האנשים באירופה מתנגדים למלחמה. ההפגנות הגדולות ביותר התרחשו בערי אירופה הגדולות, בעיקר באותן המדינות שהצטרפו למאבקה של ארצות הברית ולמדיניות המלחמה שלה בעיראק – בריטניה, ספרד ואיטליה.

כשכל כך הרבה אירופאים מתנגדים למלחמה, השאלה הנשאלת היא מי עומד מאחורי התמיכה במדיניות של בוש, ולמה?

“בלייר פטרוליום”

טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, הוא בן-הברית הבולט ביותר של בוש בקמפיין נגד עיראק. בלייר תפס עמדה אגרסיבית נגד עיראק כבר לפני זמן רב והוא אפילו אמר שזהו הדבר הראשון שעליו הוא דיבר עם הנשיא ג’ורג’ בוש מיד לאחר זכייתו (המזוייפת) בנשיאות בשנת 2000.

דבר שמוזכר רק לעיתים נדירות בתקשורת הוא הקשרים הקרובים של טוני בלייר עם ענקית הנפט “בריטיש פטרוליום“.
המדיניות של בלייר יותר מושפעת מקירבתו לתעשיית הנפט העולמית מאשר מרצונו של הציבור הבריטי. התאגיד “בריטיש פטרוליום” היה מוכר בהתחלה כתאגיד הנפט האנגלו-פרסי (“the Anglo-Persian Oil Corporation“), והוא הוקם כדי לנצל את משאבי הנפט האיראניים, וההתנהלות של בלייר הביאה לחברה את הכינוי “בלייר פטרוליום“.

בזמן הקדנציה הראשונה שלו, בשנת 97′, בלייר מינה את מי שהיה אז יושב ראש “בריטיש פטרוליום”, הלורד סיימון, לתפקיד שר המסחר. הייתה מחאה על כך בעיקר כשהתגלה שלורד סיימון עדיין מחזיק במניות רבות בחברה.

מי שכרגע נמצא בתפקיד מנהל בכיר בחברה הוא הלורד ג’ון בראון, שהוא חבר קרוב של בלייר וקיבל ממנו מחמאות על שעזר להשתלט על הפגנות נפט בבריטניה. אנג’י האנטר, המזכירה לשעבר של בלייר וידידתו הטובה, עזבה את הממשלה בשנת 2001 לטובת תפקיד בתור מנהלת תקשורתית ב”בריטיש פטרוליום”. האנטר למדה יחד עם בלייר בביה”ס, והם עובדים ביחד רצוף כבר משנת 1986.

נורמן בייקר, חבר פרלמנט בריטי שחקר לעומק את קשרי השלטון לנפט, אומר כי זוהי “דלת מסתובבת” בין תפקידי הממשלה לבין “בריטיש פטרוליום”, והקשרים של החברה הזאת בשלטון הם יותר עמוקים מקשריה של כל חברה אחרת.

אחד מידידיו הטובים של בלייר הוא הלורד מיכאל (מייקל) לוי. לוי מספק את עיקר הממון למפלגת הלייבור, והוא מהווה את אחד מהקשרים החזקים של בלייר ליהודים ולישראל. לוי ובלייר נפגשו ב-1994 בארוחת ערב אצל גדעון מאיר, מי שמשמש היום כשגריר ישראל באיטליה, והפכו לחברים לטניס. מיכאל לוי הפך לאחראי על התרומות לקרן הפרטית שמימנה את משרדיו של בלייר לקראת הבחירות ב-1997, והוא האחראי כיום על איסוף תרומות למען מפלגת הלייבור. הוא אסף למען המפלגה למעלה מ-18 מיליון דולר, ונודע בשל כך בשם “מר קש-פוינט“…

המלך ג’ורג’

בזמן שרוב תושבי אירופה מתנגדים למדיניות המלחמה של ג’ורג’ בוש, וגם מנהיגיהם של גרמניה, צרפת ורוסיה, המדינות אשר תומכות בו הן בעיקר אותן מדינות בהן למשפחות המלוכה עדיין יש מעמד מסויים של כוח: בריטניה, ספרד, הולנד ובולגריה. כפי שכתבנו כאן כבר בעבר, וכפי שהתקשורת ההמונית חשפה כבר בבחירות בשנת 2000, לג’ורג’ בוש יש קשרים כמעט עם כל בן מלוכה אירופאי ובעיקר הוא מקושר בצורה יוצאת דופן למשפחת המלוכה הבריטית – בית ווינדזור. שמה המקורי של משפחת ווינדזור הוא סאקס-קובורג-גות’ה, אך הם שינו את שמם בזמן מלחמת העולם הראשונה כדי להסתיר את מוצאם הגרמני.

מכל הנשיאים האמריקנים עד היום, לבוש יש את הכי הרבה קשרים למלוכה האירופאית, ויש לו “דם כחול” גם מצד האמא וגם מצד האבא. אמא שלו, ברברה פירס-בוש, מגיעה ממשפחת פירס המפורסמת, המקושרת עם משפחות המלוכה ואף יצרה את הנשיא ה-14 של ארצות הברית – פרנקלין פירס.

מלך בולגריה לשעבר, סמיון סקסקובורגוצקי (סאקס-קובורג-גות’ה), בילה שנים בגלות עד שהוחזר לעמדה של כוח בתור ראש ממשלת בולגריה. כאשר הוא טס לביקור בבית הלבן, דובר בתקשורת על כך שהוא ובוש הם “בני דודים”…
ג’ורג’ בוש גם מקושר למלך ספרד, חואן קרלוס, אבל על זה התקשורת עדיין לא החליטה לדווח.

בזמן הבחירות בשנת 2000, העיתונאי הארולד בייקר אמר כי “אל גור וג’ורג’ בוש הם צאצאים למספר גבוה במיוחד של בני אצולה ומלוכה”. הוא הוסיף ואמר כי “למען האמת, מעולם בהיסטוריה של ארצות הברית לא היו שני מועמדים לנשיאות הכל-כך מקורבים למשפחת המלוכה”

מאז ומתמיד שיחק הדם הכחול תפקיד חשוב בדרך לבית הלבן, עם נשיאים כמו ג’ורג’ וושינגטון, תומס ג’פרסון, פרנקלין ותיאודור רוזוולט ורונאלד רייגן, יחד עם עוד 30 נשיאים אחרים המקושרים למשפחות המלוכה האירופאיות.

כשנשאל בייקר האם תמיכתן של משפחות המלוכה האירופאיות בבוש יכולה להיות קשורה לעובדה שאותן המשפחות מושקעות עמוק בחברות הנפט הגדולות בעולם, הוא ענה: “זאת שאלה מעניינת. אכן, הנפט של ‘Royal Dutch Shell‘ הפך את המלכה ביאטריקס מהולנד לאחת מהנשים העשירות בעולם. יש לה בעלות על יותר אדמות בניו-יורק ובארה”ב מאשר לכל אזרח זר אחר.”

המלכה ביאטריקס, אחת מהנשים הבולטות בקבוצת בילדרברג החשאית, היא כמו המלכה אליזבת מבריטניה, בכך שאין לה שום תפקיד פומבי רישמי הנוגע בעניינים פוליטיים. אבל מאחורי הקלעים, שתיהן ממשיכות להפעיל את כוחן ולהשפיע על הפוליטיקה.

כששאלו את הארולד בייקר אם הקרבה המשפחתית בין בוש לאצולה האירופאית היא הסיבה לתמיכתה הנלהבת במדיניותו, הוא ענה: “אינני חושב שיש שאלה בנוגע לכך. האנשים האלה אובססיביים בשמירה על קשרי הדם שלהם. זו אחת הסיבות העיקריות. הם כולם עובדים ביחד כמשפחה אחת.”

כתבות רלוונטיות:

• קבוצת בילדרברג
• עץ המשפחה של בוש
• מקיין: “גם 100 שנה בעיראק זה בסדר מבחינתי”
• ראש הביון העיראקי לשעבר סוכן CIA
• הבונים החופשיים בישראל
• “המועצה ליחסי חוץ” והתקשורת
• משפחת רוקפלר ואאוגניקה
• העסקים של משפחת בוש ומשפחת בין-לאדן
• “הממשלה הסודית – החוקה במשבר”
• ג’ורג’ בוש וג’ון קרי קרובי משפחה